כאשר וַיִּצְקוּ את התבשיל, כלומר שפכו אותו מהסיר הגדול לקערות האישיות, ציפו התלמידים להשקיט את רעבונם. אך וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד, ברגע שהחלו לטעום מן האוכל, הם הרגישו טעם מר כשל לענה והבינו כי התבשיל מכיל סם ארסי המנוגד לטבע האדם, ולכן וְהֵמָּה צָעָקוּ. קריאתם מָוֶת בַּסִּיר ביטאה את כאבם של אלו שכבר ניזוקו מהרעל, ושימשה במקביל כאזהרה לאחרים שלא יאכלו מהסיר המורעל. מתוך מצוקתם הם פנו לעזרתו של אִישׁ הָאֱלֹהִים, אשר הוכיח כי בדבר ה' ניתן לנטרל את הרעל ולהפוך את התבשיל למזין בדרך נס דווקא באמצעות השלכת קמח פשוט.
מלכים ב, פרק ד׳, פסוק מ׳
וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִ֠י כְּאׇכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.