דוד מנסה לשכנע את נאמנו שלא להצטרף למסע בריחתו משום שתמול בואך, הגעת רק לאחרונה, ועל כן לא ראוי שוהיום אניעך עמנו ללכת ואגרום לך לנוד ולהתעייף עמי. בנוסף, המסע חסר ודאות שכן ואני הולך על אשר אני הולך, כלומר אני צועד כבורח אל יעד שאינו ידוע מראש ואין לי מקלט בטוח להעניק. לאור זאת הוא מורה לו שוב והשב את אחיך, חזור למקומך וקח עמך את שש מאות אנשיך. דוד מסיים בהבעת הערכה על כוונתו הטובה של רעהו הנחשבת בעיניו כחסד ואמת, ויש המפרשים מילים אלו כהבטחה לגמול לו על נאמנותו אם יחזור למלכותו, או כבקשה מהמפקד לחוס על אנשיו שלו ולחסוך מהם את תלאות הדרך.
שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק כ׳
תְּמ֣וֹל ׀ בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם (אנועך) [אֲנִֽיעֲךָ֤] עִמָּ֙נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁר־אֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶת־אַחֶ֛יךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.