בעת בריחת דוד מירושלים, הכוהנים והלויים שליוו אותו העמידו את ארון ברית ה' בצד הדרך כדי לאפשר לעם לחלוף על פניהם, כאשר הפועל וַיַּצִּקוּ מבטא את הצבתו היציבה ואולי אף את הרמתו על בימה מכובדת. המילים וַיַּעַל אֶבְיָתָר מתארות את עלייתו של אביתר למקום הארון כדי לשמור עליו, או לחלופין את הגעתו המאוחרת לזירה לאחר צדוק. לצד זאת, המילה וַיַּעַל רומזת גם להסתלקות, שכן באותו יום איבד אביתר את משרת הכוהן הגדול לאחר שניסה לשאול באורים ותומים ולא קיבל מענה. כך עברה רוח הקודש לצדוק והחלה להתקיים הקללה העתיקה על משפחת אביתר, גם אם מינויו הרשמי והבלעדי של צדוק הושלם רק בימי שלמה.
שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק כ״ד
וְהִנֵּ֨ה גַם־צָד֜וֹק וְכׇֽל־הַלְוִיִּ֣ם אִתּ֗וֹ נֹֽשְׂאִים֙ אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֙קוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּ֖עַל אֶבְיָתָ֑ר עַד־תֹּ֥ם כׇּל־הָעָ֖ם לַעֲב֥וֹר מִן־הָעִֽיר׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.