דוד המלך מצווה להשיב את ארון הברית לירושלים מתוך דאגה לכבודו, שכן אין זה ראוי שהארון יטלטל אחריו במנוסתו, ומתוך הבנה שלקיחת הארון עמו לא תשנה את הגזירה ולא תכריח את רצון ה'. החלטתו משקפת כניעה מוחלטת לה', מתוך תקווה שאם ימצא חן בעיניו יזכה לחזור לעיר וכך וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ. חזרה זו לראות את הארון מסמלת לא רק נוכחות פיזית, אלא את השבת האהבה והקרבה לעבודת ה' לאחר תקופה של ריחוק. את תפילתו חותם דוד בייחול לראות גם וְאֶת־נָוֵהוּ, כלומר את המדור והמקדש שבו שוכן הארון.
שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק כ״ה
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה וֶהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־נָוֵֽהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.