תארו לעצמכם שהייתם צריכים לעזוב את הבית שלכם בחיפזון בגלל סכנה. מה הדבר הכי יקר שהייתם רוצים לקחת איתכם כדי שתרגישו מוגנים? כשדוד המלך נאלץ לברוח מירושלים, הכהנים רצו לעזור לו ולהגן עליו. הם הביאו אליו את הדבר הקדוש ביותר: ארון הברית, שבו היו לוחות הברית, מתוך מחשבה שהארון ישמור על המלך בדרכו.
אבל דוד הפתיע אותם וביקש מצדוק הכהן להחזיר את הארון לירושלים. למה? קודם כל, דוד דאג לכבוד של הארון. הוא הרגיש שזה ממש לא ראוי שהארון הקדוש יטלטל בדרכים וינדוד איתו ממקום למקום. בנוסף, דוד זכר שבעבר הרחוק, כשהוציאו את הארון למלחמה בלי לבקש רשות מפורשת מאת ה', זה נגמר בצורה לא טובה.
דוד מלמד אותנו כאן שיעור עצום באמונה ובצניעות. הוא מבין שאי אפשר להכריח את ה' לעזור לו רק בגלל שהוא מחזיק בארון. דוד אומר שאם ה' אוהב אותו ורוצה בו, הוא ממילא יזכה לחזור הביתה בשלום, ואם חלילה לא, הארון לא ישנה את ההחלטה של ה'. לכן דוד מתפלל ומקווה: וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ. כלומר, ה' ישיב אותי לירושלים ויזכה אותי לראות שוב את הארון. דוד לא התכוון רק לראות את הארון בעיניים, אלא הוא קיווה להרגיש שוב קרוב אל ה', להרגיש שה' אוהב אותו, סולח לו ומאפשר לו לעבוד אותו בשמחה. בסוף תפילתו, דוד מבקש לראות גם וְאֶת־נָוֵהוּ, כלומר את המעון והמשכן המיוחד שבו הארון שוכן בנחת בירושלים.