שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק מ״א

נסו לחשוב על רגע שבו עמדתם מול קבוצה יריבה או מול אנשים שרצו ברעתכם, ובמקום להילחם בכם, הם פשוט הסתובבו וברחו. דוד המלך שר שיר תודה לה׳ על הניצחונות המוחלטים שלו במלחמות, ומתאר בדיוק את המצב הזה. הוא אומר לה׳ על האויבים שלו תַּתָּה לִּי עֹרֶף. המילה תַּתָּה פירושה נתת או גרמת, והמילה עֹרֶף מתארת את החלק האחורי של הראש והצוואר. כלומר, דוד מודה לה׳ שגרם לאויבים להפנות את הגב ולברוח בבהלה משדה הקרב. דוד משתמש במילים אֹיְבַי וכן מְשַׂנְאַי כדי לתאר במילים שונות את אותם האנשים ששנאו אותו ונלחמו בו. למרות שהם הפנו עורף וניסו לברוח, דוד מספר שהוא הצליח להשיג אותם ואומר וָאַצְמִיתֵם, מילה שמשמעותה ניצחון מוחלט וסופי, כך שהם לעולם לא יוכלו לחזור ולהזיק לו.