קרה לכם פעם שהייתם בצרה ורציתם שמישהו יעזור לכם מיד? דוד המלך מתאר בדיוק את התחושה הזו. כשהוא נמצא במצוקה, במצב של בַּצַּר־לִי, הוא מיד פונה אל ה'. הפסוק משתמש במילה אֶקְרָא שהיא בלשון עתיד, ומיד אחר כך במילה וַיִּשְׁמַע שהיא בלשון עבר. הסיבה לכך היא שהקשר שלנו עם ה' הוא תמידי ולא פוסק לעולם. אנחנו קוראים לו והוא שומע אותנו כל הזמן. ה' כל כך רחמן, שהוא מקשיב לתפילה שלנו אפילו אם נזכרנו לפנות אליו רק מתוך הצרה עצמה. כשאנחנו זועקים אליו, הקול שלנו עולה למעלה, וה' שומע אותנו מֵהֵיכָלוֹ, כלומר מן השמיים. בסוף מופיעות המילים וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו. שוועה היא צעקה ובקשה לעזרה. הרי ה' יודע מראש בדיוק מה אנחנו צריכים ומה חסר לנו, אז למה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש? התשובה היא שה' פשוט אוהב לשמוע אותנו. ממש כמו מלך בשר ודם שאוהב להקשיב למישהו שהוא יקר לו מאוד, ומאזין לכל מילה שלו עד הסוף מבלי לעצור אותו, כך ה' רוצה לשמוע את הקול שלנו, ומקשיב לתפילה שלנו באהבה גדולה.
שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק ז׳
בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאׇזְנָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.