ישעיהו, פרק י׳, פסוק כ״ד

לָכֵן, מאחר שה' יודע שהמלך והעם עתידים לשוב בתשובה, הוא מבטיח כי אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר, אף שירושלים נותרה המעוז האחרון שטרם נכבש. האויב אמנם יפגע בעיר אך לא ישמיד אותה כליל. בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה, כלומר אשור תנחית מכה באמצעות מקל דק ומכאיב אך לא קטלני, פגיעה שעלולה להתבטא בגידופים, במסים כבדים או באיום מחשבתי בלבד. לעומת זאת, את המקל העבה והקטלני, וּמַטֵּהוּ, האויב רק יִשָּׂא עָלֶיךָ באוויר כדי להפחיד. איום זה מתואר כבא בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם, בין אם כהשוואה היסטורית לאופן שבו המצרים הכאיבו לעם בעבר אך לא הכחידו אותו, ובין אם כתיאור גאוגרפי של צבא אשור המאיים על ירושלים תוך כדי מסעו לכיבוש מצרים.