ישעיהו, פרק י״ד, פסוק ט׳

עולם המתים, השְׁאוֹל מִתַּחַת, מתעורר לחיים ונחרד בעת ירידתו של מלך בבל אליו. השאול רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ ורועדת מפחד שמא המלך מגיע למעמקים כדי להמשיך במסעות הכיבוש והמלחמה שלו. בשל החרדה, השאול עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים, ומקיץ משנתם את המתים חסרי הכוח ואת הגיבורים, ויחד איתם את כׇּל עַתּוּדֵי אָרֶץ, הם המנהיגים שעמדו בראש עמיהם כפי שהתיישים צועדים בראש העדר. מתוך אותה בהלה, השאול אף הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם, הנאלצים לקום בחרדה מכסאות המלכות שעליהם הם יושבים בקבריהם. כל ההתרחשות הזו קורית רק משמועת התקרבותו של המלך, בטרם יתייצב מולם וייחשף כפגר מובס ומושפל.