תהלים, פרק קי״ט, פסוק קנ״ח

התמודדותו של המשורר מול אנשים מתוך העם המפרים את ברית ה' ומתנכלים לו, שעליהם הוא אומר רָאִיתִי בֹגְדִים, מציבה את כבוד התורה לפני כבודו האישי. בתגובה למעשיהם הוא מעיד וָאֶתְקוֹטָטָה, כלומר הוא נאבק ורב עמם, אך מתעלם מהפגיעה בו ונלחם בהם אך ורק על אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ. מתוך מסירות זו הוא מצפה שה' ייענה לתפילתו, על בסיס העיקרון שהדואג לענייניו של אחר נענה תחילה. לעומת זאת, הבנה אחרת מפרשת את המילה וָאֶתְקוֹטָטָה כלשון מיאוס וקוצר רוח; לפי קו מחשבה זה, מראה הבוגדים המצליחים חרף רשעותם אינו מוביל למאבק, אלא גורם למשורר לקוץ בחייו ולחוש ייאוש עמוק מכך שדבר ה' הופקר.