תהלים, פרק קי״ט, פסוק ס״א

המשורר מצהיר על דבקותו בתורה גם כאשר הוא נתון לרדיפות קשות ופגיעה בשלוות נפשו על ידי אנשי זדון. כאשר חֶבְלֵי רְשָׁעִים באים עליו, בין אם מדובר בקבוצות רשעים שמתרבים סביבו ובין אם אלו ייסורים או חבלים של ממש, הם עִוְּדֻנִי, כלומר שודדים את נפשו, מעוותים את דרכו או כובלים אותו. למרות שמצב של רדיפה והכעסה עלול לפגוע בדעת הצלולה הנדרשת ללימוד ולגרום לשכחה, הוא מכריז כי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. אהבתו העזה לתורה שומרת עליו, שכן בניגוד לעבירה שיכולה לכבות מצווה, שום דבר אינו יכול לכבות את כוחה של התורה.