בקשת שחרור ממועקות וקשיים אינה נובעת בהכרח רק מרצון לשלווה אישית, אלא משאיפה עמוקה לפנות את הלב והזמן לעבודת ה'.
רוב הפרשנים מסכימים כי הבקשה פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם מתייחסת כפשוטה להצלה מפגיעתם הרעה של בני אדם, אויבים ועושקים בעלי בחירה חופשית [מלבי"ם]. המשך הפסוק, וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ, מבטא את התכלית של תפילה זו: עושק אנושי מייצר טרדות, מניעות והפרעות המקשות על קיום המצוות. כאשר האדם ייפדה מרודפיו, יהיו לו פנאי ומנוחת הנפש לשמור את פקודי ה' ללא הסחות דעת [רד"ק, מצודת דוד, המאירי וביאור שטיינזלץ]. המלבי"ם מוסיף בהקשר זה כי שמירת הפקודים עצמה מהווה תזכורת מתמדת לאופן שבו ה' פודה את ישראל מיד עושקיהם.
זווית ייחודית ומעשית לחייו של דוד המלך מציעה כי העושק ממנו הוא מבקש להינצל הוא הונאה מתוכננת. מאחר שדוד נהג לעשות צדקה ולשלם מכיסו את חובותיהם של עניים שחויבו בדין, היה חשש שרמאים יעשו ביניהם קנוניה ויביימו משפט רק כדי להוציא ממנו כספים. התפילה היא להינצל מעושק מוסרי זה, כדי שיוכל להמשיך לקיים את המצווה ולתת צדקה למי שבאמת זקוק לה [חומת אנך].
מנגד, יש המעתיקים את משמעות הפסוק מן המישור החברתי למישור הרוחני והפנימי. לפי גישה זו, העושק אינו מגיע מאדם זר, אלא מיצר הרע המעשק ומייסר את הבריות [רש"י]. מעמיק בכך עוד יותר הפירוש הרואה במילה אָדָם רמיזה לאדם הראשון. העושק מתפרש כחטא הקדמון של אכילה מעץ הדעת, מעשה הנחשב כגזלה של מה שלא היה שייך לו. מכיוון שכל עבירה יוצרת עיכוב רוחני המונע עשיית מצוות נוספות, המשורר מתחנן להיפדות מהשפעת חטאו של אדם הראשון, כדי שהדרך לשמירת המצוות תהיה פתוחה ונקייה ממכשולים [אלשיך].