מתוך כמיהה כנה להדרכה אלוהית, מציג המשורר בקשה ללימוד המלווה בהבטחה עמוקה למחויבות. הוא פונה אל ה' בבקשה שיאיר לו את הדרך, ומתחייב לשמור ולקיים אותה מתוך מסירות.
המילה הוֹרֵנִי מבטאת בקשה ללימוד והדרכה [מצודת ציון]. המשורר מתמקד בבקשת הדרכה לגבי דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ. חוקים אלו הם מצוות שטעמן אינו גלוי וברור לשכל האנושי. מכיוון שמהותם ודרכם נעלמות, המשורר אינו יכול לפסוע בהם בבטחה בכוחות עצמו, ולכן הוא זקוק להוראה ישירה מה' כדי שיוכל ללכת בנתיבם [חומת אנך, מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב, מתאר את קבלת העול של המשורר בעקבות הלימוד, כאשר המילה עֵקֶב זוכה למספר כיווני פרשנות המרחיבים את משמעות ההבטחה:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים קושרת את המילה לאחרית וסיום, כשם שהעקב נמצא בסופו של גוף האדם. לפיכך, המשמעות היא הבטחה לשמור את התורה בהתמדה, מבלי הפסק, עד תכליתה ועד סוף ימי חייו של המשורר.
גישה נוספת מפרשת את המילה כגמול ושכר, שכן השכר מגיע בסופו של המעשה. במסגרת זו, יש המפרשים שהמשורר מבטיח לשמור את הדרך בעבור השכר הרב הטמון בכך [אבן עזרא]. מנגד, יש המעמיקים וטוענים כי השכר על עצם השמיעה והלימוד מה' הוא הזכות לקיים את המצוות בפועל. לפי תפיסה זו, המשורר אינו מבקש שכר חומרי, אלא מצהיר שעצם ההנאה שבידיעת החוקים וקיומם היא השכר המספק עבורו [אלשיך, רד"ק].
כיוון פרשני שלישי מתמקד במילה כפשוטה, מלשון צעד ופסיעה. המשורר מבקש לדעת את הדרך כדי שיוכל להניח את עקביו בבטחה על נתיב החוקים הנעלם [מלבי"ם], ומצהיר כי ישמור את התורה בכל מעגליה ועקבות נתיבותיה [רש"י, מאירי].
פירוש ייחודי נוסף רואה במילה רמז למצוות שאדם רגיל לדוש בעקביו ולזלזל בהן, והמשורר מבטיח כי הוא יקפיד וישמור גם עליהן [חומת אנך].