חוקי ה׳ ועדותיו אינם רק אוסף של ציוויים זמניים, אלא תשתית נצחית שעליה מושתתת המציאות כולה. הכרת האדם באמת זו מעניקה לו ביטחון ויציבות, ומחברת בין עברו, הווה שלו ועתידו.
הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת המילה קֶדֶם המופיעה בתחילת הפסוק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לזמן עבר – מימי קדם והדורות הראשונים [שטיינזלץ, מלבי"ם, מאירי]. לעומת זאת, יש המפרשים מילה זו כציון של קדימות רעיונית או היסטורית לאירועים אחרים: ידיעת המצוות עוד בטרם היה ניתן לקיימן בפועל, כדוגמת הציווי על מצוות התלויות בארץ טרם הכניסה אליה [רש"י], או ידיעת האמת והמשענת האלוהית עוד בטרם התקרבו אל המשורר רודפי רשע ומזימות [אבן עזרא]. גישה נוספת רואה במילה זו ביטוי לקדימות מוחלטת, שכן התורה והתשובה נבראו עוד לפני בריאת העולם [אלשיך]. מזווית אישית יותר של הלומד, המילה מתפרשת כראשית ההבנה: הדבר הראשון והבסיסי ביותר שהאדם משיג בתחילת עיונו בתורה [רד"ק, מצודת דוד].
חלקו השני של הפסוק, כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם, מבאר מדוע עדות ה׳ כה יציבות. הפרשנים מסכימים כי חוקי התורה מבוססים על שורשים של אמת, שלמות, צדק ויושר. מכיוון שהצדק הוא ערך מוחלט, העדויות הללו חפות מכל חסרון, אינן משתנות, לעולם לא יבוטלו, ותמיד ניתן להתקרב אליהן [רד"ק, מצודת דוד, מאירי, אבן עזרא, שטיינזלץ].
רעיון זה מתרחב בקרב המפרשים גם לתפיסה כוללת של השגחה ובריאה. העדויות אינן רק חוקים, אלא היסוד המקיים את העולם כולו. דרך העיון בהן האדם מבחין בתיקון העולם, ומתוך כך מתעלה אל חכמת האלוהות [רד"ק], שכן המצוות והשבים בתשובה הם התשתית שעליה עומד קיום התבל [אלשיך]. בנוסף, נצחיות זו מלמדת על רציפות ההשגחה האלוהית; כשם שה׳ השגיח על הדורות הראשונים והיה קרוב אליהם, כך יסד את השגחתו לעולם והוא אינו מתרחק מן המציאות [מלבי"ם], והעדויות שקבע מקיפות בתוכן את כל האירועים העתידים להתרחש עד סוף כל הדורות [רש"י].