דברי התורה צופנים בחובם רובד נגלה ורובד נסתר, והפער ביניהם מעורר באדם השתאות ומחויבות עמוקה לשמירתם. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה פְּלָאוֹת מבטאת עניינים מכוסים ונעלמים מבינת בני אדם [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא], ויש המוסיפים כי מדובר בדברים נכבדים, מופלאים ומעוררי פליאה [מאירי, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות לשאלה מהו בדיוק הדבר המכוסה והפלאי בעדויות ה'. גישה אחת מתמקדת בטעמי המצוות וסודות התורה. על אף שקיום המצוות עצמו הוא מעשי, ברור וקרוב אל האדם, הרי שהשורשים, הטעמים והסודות העמוקים של המצוות נסתרים מעינינו [רד"ק]. סודות אלו חבויים גם בחלקי העדות והסיפור שבתורה, כמו סיפורי בריאת העולם, גן עדן והנפילים, אשר מעבר למשמעותם הפשוטה והאמיתית מכילים צפונות עמוקות [מלבי"ם, אלשיך]. בהקשר זה, יש המציינים כי נפש דוד שומרת בקרבה את סודות הבריאה משום שהיא קשורה לנפש אדם הראשון, שהייתה נוכחת בעת הבריאה [אלשיך].
לעומת זאת, הגישה השניה מסבירה כי מה שמכוסה ונעלם מבני האדם אינו סודות הבריאה, אלא מתן שכרן של המצוות. ה' הסתיר את השכר המדויק, ואף קבע שכר רב על מצוות שנראות קלות, כדי שהאדם לא יידע להעריך איזו מצווה תביא לו את התועלת הגדולה ביותר [רש"י, מצודת דוד].
בעקבות פלאות אלו, מצהיר המשורר: עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי. השמירה והנצירה של הנפש מתבטאות בכמה אופנים, בהתאם לסיבת ההסתרה. מצד אחד, חוסר הידיעה לגבי שכר המצוות מוביל לכך שהנפש שומרת בקפדנות על כל המצוות כולן, מבלי להבחין ביניהן [רש"י, מצודת דוד].
מצד שני, ההתמודדות עם סודות התורה דורשת מאמץ והעמקה. הנפש המשכלת ממקדת את מבטה ועיון שִכלה כדי להבין את המצוות לעומקן, שכן הבנת המצווה מסייעת לשמירתה הראויה, וכן כדי להגן על האמונה מפני חוקרים המבקשים לסתור אותה בטענות שכליות [רד"ק, מאירי]. דברים מופלאים ומכוסים אלו דורשים שמירה יתירה וקפדנית יותר מדברים גלויים [מלבי"ם], והיא נעשית על ידי הנפש פנימה, כעבודה רוחנית אישית ופנימית [אבן עזרא].