התמודדות עם לחץ חברתי ולעג מצד סביבה עוינת היא מבחן עליון לנאמנות לדרך. עמידה איתנה מול בוז מתמשך מוכיחה דבקות מוחלטת בערכים, גם כאשר המחיר האישי כבד.
המילה זֵדִים מכוונת לאנשים רעים וחוטאים [ביאור שטיינזלץ], והמילה הֱלִיצֻנִי, הנגזרת מלשון לץ, משמעותה שהם התלוצצו ולעגו למשורר [אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם באור המילות].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאותם זדים לעגו למשורר עַד מְאֹד בשל התמדתו הרבה בלימוד התורה, הנהגותיו ודרך חייו. חרף ההשפלות, הוא התעלם מהם לחלוטין וקבע כי מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי [רד"ק, מאירי, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המדגישים כי הלעג הופנה כלפיו דווקא משום שסירב לסטות מדרך התורה, בדומה לגידופים שספג דוד המלך משמעי בן גרא שכינה אותו "איש הדמים ואיש הבליעל" [מלבי"ם].
מעבר ללעג המילולי, יש המפרשים כי הזדים דחקו את המשורר למצוקה של ממש. למרות זאת, הוא שמר על נאמנותו לתורה בשני מישורים: במישור המעשי הוא לא נגרר לאלימות ולא קם להרוג את רודפיו, ובמישור האמוני הוא לא הרהר אחר מידותיו של ה' ולא פקפק בצדקתו [אלשיך].