בקשת החיים של המשורר אינה נובעת משאיפה להנאות העולם הזה, אלא מתוך רצון עמוק להמשיך ולקיים את רצון ה'. הפנייה אל ה' בבקשה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי מבוססת על חסדי העבר שה' כבר עשה עמו עד כה [אבן עזרא, רד"ק], או לחלופין, זוהי תחינה לחסד חינם גם אם אין למשורר זכויות משל עצמו [מצודת דוד]. מטרת הבקשה לחיים היא כפולה: מצד אחד, לזכות לראות בעשיית דין ברודפיו שעוברים על התורה [רד"ק], ומצד שני – והוא העיקר – וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ. הפרשנים מסכימים כי הבקשה לחיים מותנית ומוקדשת כולה לשמירת התורה, ולא למען רווח גשמי. קיום המצוות, המכונות כאן "עדות", מהווה עדות חיה להשגחת ה', לניסיו ולנפלאותיו בהיסטוריה, כדוגמת יציאת מצרים שעליה מבוססות המצוות [מלבי"ם].
לצד הפירוש הפשטני המבקש חיים בעולם הזה, קיימת גישה מדרשית ייחודית הלוקחת את הפסוק אל מעבר לחייו הפיזיים של דוד המלך. לפי גישה זו, הבקשה חַיֵּנִי מתייחסת להחייאתו של דוד לאחר מותו, בעת חנוכת בית המקדש על ידי שלמה בנו. על פי המדרש, שערי המקדש סירבו להיפתח כדי להכניס את ארון הברית, עד שה' "החיה" את דוד, הקים אותו על רגליו ונענה בזכותו. אירוע זה נועד להוות עדות פומבית שתצדיק את דוד מול אויביו ותוכיח שחטאו נמחל. לאור זאת, המילה וְאֶשְׁמְרָה אינה מתפרשת כקיום מצוות, אלא מלשון המתנה וציפייה; דוד מבקש להמתין לאחר מותו עד שה' יעיד על צדקתו ויגזור על פתיחת שערי המקדש [אלשיך].