חוויית האדם החש אבוד ומבולבל, בין אם במישור הפיזי ובין אם במישור הרוחני, נמשלת למצבו של בעל חיים התועה הרחק מהעדר. מתוך תחושת הפגיעות וחוסר האונים, עולה קריאה אל הרועה האלוהי לבוא ולחפש את האובד, מתוך הישענות על נאמנות פנימית עמוקה לדרך הישר, שנותרה בעינה למרות התעייה החיצונית. מבחינה לשונית, המילה כְּשֶׂה מנוקדת בסגול תחת האות שי"ן משום שהיא עומדת בפני עצמה ואינה צורת סמיכות [מנחת שי].
הדימוי המרכזי מתמקד בביטוי תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכבשה הניתקת מהעדר אינה יודעת כיצד לשוב בכוחות עצמה אל מקום מרבצה, והיא תלויה לחלוטין ברועה שיבוא לחפש אותה. תעייה זו מתפרשת בכמה רבדים. במישור הרוחני והנפשי, הנפש תועה בעולם הזה, שקועה בטרדות החומר, ואינה יודעת כיצד לשוב אל יסודה ומקורה האלוהי ללא סיוע והכוונה מלמעלה [רד"ק, מאירי]. האדם תועה בדעתו ואינו מסוגל להבחין בעצמו מהי הדרך הנכונה [מצודת דוד]. במישור הפיזי וההיסטורי, התעייה מסמלת גלות ורדיפה. כך למשל, דוד המלך נרדף ונד מחוץ לארץ ישראל כשה ששכח את מרעהו [מלבי"ם]. במבט רחב יותר, שה אובד מסמל את עם ישראל הגולה בין האומות. עם זאת, מודגש כי מדובר ב"אבידה המתבקשת" – כלומר, אבידה שבעליה מחפש אחריה, ולכן יש בה תקווה להצלה ולחזרה, להבדיל מאובדן מוחלט [תורה תמימה].
נקודת מבט ייחודית באשר לסיבת התעייה מטילה חלק מהאחריות על הרועה עצמו. שה הולך לאיבוד כאשר הרועה מניח לו ואינו שומר עליו. לפי קו חשיבה זה, האדם טוען כלפי ה' כי מכיוון שהוסרה ממנו ההשגחה והשמירה האלוהית הרגילה המלווה את החסידים, והוא הושאר לבחירתו החופשית, הוא מעד ותעה. על כן, הוא מבקש מה' לפעול ולחפש אותו [אלשיך].
הקריאה בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ היא בקשה מה' לתפקד כרועה נאמן, לחפש את המשרת שאבד ולהראות לו את הדרך חזרה. ההצדקה לבקשה זו טמונה בסוף הפסוק: כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. גם בתוך עומק התעייה, הבלבול והגלות, הקשר הפנימי לתורה נותר יציב, והאדם לא עזב את המצוות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. אפילו במצבים של חטא, נשמרה מסגרת נאמנות בסיסית לחוקי התורה [אלשיך]. מתוך רצון כן זה להיטהר ולשמור על המצוות, האדם סמוך ובטוח שיזכה לסיוע משמים [מצודת דוד]. כך נוצרת משוואה של הדדיות: כשם שהאדם, על אף שתעה, לא שכח את חוקי ה', כך הוא מבקש שה' לא ישכח אותו, אלא יאתר אותו וישיבו אל מקורו [רד"ק, מאירי, אלשיך].