התבוננות בצדק האלוהי ובהשגחה מעוררת באדם אימה עמוקה, שבאה לידי ביטוי בתגובה גופנית ונפשית חריפה, במיוחד לנוכח עונשם של הרשעים. בניגוד לרשעים החושבים שה' אינו רואה את מעשיהם, המשורר מודע לכך שה' רואה הכל ולכן הוא מלא ביראת שמים [רד"ק]. פחד זה מתעורר בו כאשר הוא נזכר במשפטים ובעונשים שהביא ה' על רשעי הארץ, מה שגורם לו לחשוש מלעבור על מצוותיו [אבן עזרא, מאירי].
המילה סָמַר מתארת תגובה פיזית של חרדה עצומה. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא למצב שבו שערות הגוף סומרות ועומדות [רש"י, שטיינזלץ, מאירי]. יש המוסיפים כי השורש קשור למילה "מסמר", ומתאר מצב שבו הבשר מתקשה ונעשה נוקשה כמסמר מרוב אימה [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד], עד כדי תחושה שהעור כאילו ניתק ממקומו [מאירי].
בהמשך, במילים וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי, המשורר מצהיר על יראתו מפני גזירותיו של ה' ומפני המשפט שבו יידון על פי מעשיו [רש"י, רד"ק]. יראה זו אינה משתקת, אלא מניעה אותו להיזהר מחטא ולאהוב את עדות התורה [רד"ק, מצודת דוד, אלשיך].
הפרשנים מצביעים על הבדלים דקים בין חלקי המשפט, ויוצרים הבחנה בין סוגי הפחד. הבחנה אחת מתמקדת במקור הפחד: מִפַּחְדְּךָ מתייחס לחרדה אינסטינקטיבית מפני סכנה או צער שאינם ידועים, ולכן היא מעוררת תגובה גופנית עזה, בעוד שהמילה יָרֵאתִי מבטאת יראה שכלית ומודעת מפני משפטי ה' הידועים והברורים [מלבי"ם]. חלוקה נוספת מתייחסת למישורי הענישה: המילה בְשָׂרִי מסמלת את הפחד מפני ייסורים פיזיים בעולם הזה, ואילו מִמִּשְׁפָּטֶיךָ מייצג את חרדת הנפש מפני הדין הרוחני והעונש בעולם הבא [אלשיך].