המשורר פונה אל ה' בבקשה לקיים את דברו, אך קושר זאת באופן הדוק ליראת שמים. הפרשנים נחלקו בהבנת מהות אותה אמרה, וכיצד היא משתלבת עם יראת ה'.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהבקשה הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ משמעותה תחינה מה' לקיים את הבטחתו. הבטחה זו מתפרשת לרוב כהבטחה להמשכיות המלוכה לבניו של דוד אחריו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם], או כהבטחה כללית להגנה [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה אִמְרָתֶךָ כגזירות שנקבעו משמים לאדם [אבן עזרא, אלשיך].
החלק השני של הפסוק, אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, מוסבר בכמה דרכים. גישה אחת רואה בכך תנאי או תיאור של מקבל ההבטחה. כלומר, ההבטחה מופנית מלכתחילה לאלו שיראים את ה' [ביאור שטיינזלץ], או שהיא מותנית בכך שזרעו של דוד אכן יהיה דבק ביראת ה' [רש"י, רד"ק]. בדומה לכך, יש המבארים כי המילה לְיִרְאָתֶךָ מתייחסת לתיאור ה"עבד" מתחילת הפסוק, כך שהבקשה היא לקיים את ההבטחה חזק בלבו של העבד אשר דבק ביראת שמים [מאירי].
גישה שניה מבינה את המילים אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ כמטרה ותוצאה. קיום ההבטחה אינו למען רווח אישי, אלא משום שהוא מהווה פתח ואמצעי להגיע ליראת ה'. השקט והשלווה שיבואו בעקבות קיום ההבטחה יאפשרו לאדם להתפנות ליראת ה' [מצודת דוד]. יתרה מכך, כאשר אנשים יראו שההבטחה לצדיק מתקיימת והוא זוכה לטובה ולמלוכה, הדבר יעורר אותם ליראה את ה' בעצמם [מלבי"ם].
על פי הגישה המפרשת את ה"אמרה" כגזירות שמים, משמעות הפסוק מקבלת זווית ייחודית: האדם מבקש מה' שיקיים עבורו אך ורק את אותן גזירות (כגון עושר, חכמה או גבורה) שימשכו אותו ויביאו אותו לידי יראת ה', ואילו גזירות שעלולות להרחיק אותו מכך – שלא יתקיימו [אבן עזרא, אלשיך].