השאיפה להשיג את עומק החכמה האלוהית דורשת יותר מאשר קריאה וקיום מעשי של הכתוב; היא תובעת הסרה של מסכים והארה פנימית עמוקה. הבקשה המובעת כאן היא לזכות בסיוע רוחני שיאפשר לאדם לקלוט את מה שנסתר מן העין הרגילה.
הבקשה גַּל משמעותה גילוי, הארה והסרת הכיסוי [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה עֵינַי מכוונת לעיני השכל והתבונה [המאירי]. המטרה היא להבחין בנִפְלָאוֹת, שהם הדברים הסתומים, המכוסים והעמוקים שאינם מפורשים בטקסט עצמו [רש"י, מצודת דוד].
הפרשנים מצביעים על כך שקיימים מחסומים המונעים מהאדם להשיג את אותן פלאות. טבעו הגשמי של האדם משמש כ"מסך חומר" המבדיל בינו לבין הרוחניות, והבקשה היא שה' יזכך את גופו עוד בחייו כדי שיוכל להביט באותן פלאות [אלשיך]. בנוסף, טרדות היום-יום מפריעות לריכוז ולהשגה, ולכן נדרש עזר אלוהי כדי להתגבר עליהן [המאירי]. הבנת עומק המושגים הללו היא מעבר ליכולתו הטבעית של האדם, והיא דורשת הופעה של רוח הקודש כדי לפענח את מה שחתום וסגור [מלבי"ם]. מעבר לסיוע האלוהי, נדרשת מהאדם גם הכנה פנימית: לימוד מתוך ענווה וחשק עז לתורה מטהרים את האדם, מרחיקים ממנו השפעות שליליות, והופכים אותו לראוי לכוון לאמיתה של תורה [חומת אנך].
תוכן הנִפְלָאוֹת מתייחס לסודות התורה, לחידוש העולם ולפלאות הבריאה. עם זאת, הדיוק במילה מִתּוֹרָתֶךָ מלמד שהבקשה מתייחסת רק לחלק מהתורה, שכן המצוות השכליות וההדרכות לתיקון המידות אינן בגדר תעלומה, והבקשה מתמקדת אך ורק בחלקים הנסתרים [המאירי]. מנגד, יש המציעים קריאה שונה של מבנה המשפט, לפיה המילה מִתּוֹרָתֶךָ מתחברת לפועל "ואביטה" ולא למילה "נפלאות". לפי גישה זו, התורה אינה רק מושא ההתבוננות, אלא האמצעי: משמעות הבקשה היא "גל עיני ואביט מתוך תורתך על הנפלאות הנסתרות ממני" [אבן עזרא].