המשורר מכוון את כל רצונותיו והשתוקקותו כלפי ה׳ בלבד, ומבקש חסד הנשען על הבטחות אלוהיות ולא על זכויותיו האישיות.
המילה חִלִּיתִי משמעותה בקשה ותחינה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הבקשה לראות את פָנֶיךָ מבטאת השתוקקות עמוקה אל ה׳ [ביאור שטיינזלץ]. פנייה זו נובעת מההכרה כי ה׳ הוא חלקו ותקוותו של האדם [רש"י], ולכן המשורר אינו מבקש דבר מענייני העולם הזה, אלא מחפש אך ורק את קרבת ה׳ [מלבי"ם]. הפנייה נעשית בְכׇל־לֵ֑ב, כלומר במלוא הרצון [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים כי הדבר כולל אפילו את רתימת יצר הרע לעבודת ה׳ [אלשיך].
בהמשך הפסוק מבקש המשורר חָנֵּנִי, כלומר נטה אליי חסד [ביאור שטיינזלץ]. בקשה זו נובעת מענווה; המשורר מבין כי למרות מסירותו, אין הוא ראוי לקבל שכר בזכות צדקתו בלבד, ולכן הוא נזקק לחסד חינם [אלשיך]. חסד זה מתבקש כְּאִמְרָתֶךָ, על בסיס הבטחה אלוהית קודמת [מאירי]. רוב הפרשנים מזהים "אמרה" זו עם דברי ה׳ למשה "וחנותי את אשר אחון", המבטאים הבטחה להעניק חסד גם למי שאינו הגון ואין לו זכות עצמית [רד"ק, אבן עזרא, אלשיך]. לעומת קו מחשבה זה, יש המפרשים כי האמרה מתייחסת להבטחה הספציפית שהעביר נתן הנביא לדוד [מצודת דוד], או להבטחה הכללית של ה׳ להיות מנת חלקו של המשורר [מלבי"ם].