הפסוק מהווה תפילה למיקוד רוחני, שבה האדם מבקש את עזרת ה' בקיום המצוות ובהימנעות מגירויים שליליים, כדי לזכות בחיים אמיתיים.
הבקשה הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא היא פנייה לה' שימנע מן האדם לראות דברי הבל, בדיות ודברים האסורים לו, פן יחמוד אותם וייכשל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. זוהי בקשה שלא לתור ולטעות אחר העיניים [רד"ק], בדומה להבטחה שלא לשים לנגד העיניים דברים חסרי ערך [מלבי"ם].
חלק מהפרשנים מעמיקים במשמעות המילה שָׁוְא ומסבירים כי מדובר ברדיפה אחר ממון, בצע ושכר גשמי, שהם עמל הבל נטול ממשות. לפי גישה זו, הראייה אינה רק פיזית אלא גם תודעתית, והאדם מבקש שלא לקבוע את המחשבות והרעיונות שבלב סביב השאיפות החומריות הללו [מאירי, מלבי"ם].
עלתה השאלה כיצד האדם ראוי לזכות אם ה' הוא זה שמרחיק את עיניו מהרע. התשובה לכך היא שהבקשה עצמה משקפת את הרצון להידמות למידותיו של ה', שעליו נאמר כי הוא "טהור עיניים מראות רע" [אלשיך].
בחלקו השני של הפסוק, בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי, המילה בִּדְרָכֶךָ נכתבה בכתיב חסר ללא האות יו"ד של לשון רבים [רד"ק, מאירי]. הבקשה היא שה' יחיה את נפש האדם על ידי כך שימקד אותו בהסתכלות אך ורק בדרכי ה', ולא במראות כזב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כאשר האדם מתבונן בדרכי ה' ומגלה שהן חסד, רחמים וחנינה, הוא לומד ללכת בהן וזוכה לחיות על ידן [מלבי"ם].
הפרשנים מצביעים על קשר ישיר של סיבה ותוצאה בין שני חלקי הפסוק: החטא וההליכה אחר העיניים מביאים כליה על האדם, ולכן ההימנעות ממראות השווא היא זו שמאריכה את חייו ומעניקה לו קיום אמיתי [רד"ק, אבן עזרא].