דוד המלך מתאר את מסירותו העצומה ללימוד ולקרבה לה', שבאה לידי ביטוי בקימה בשעות הלילה המאוחרות, הרבה לפני שאר בני האדם [רד"ק]. הפסוק מציג את השתוקקותו להשכים קום כדי להגות בדברי ה'.
הפרשנים מסבירים כי המילה אַשְׁמֻרוֹת מציינת את החלקים שבהם הלילה מחולק [מצודת ציון], והיא נגזרת מהמילה שומר, שכן אלו השעות שבהן השומרים ערים [רד"ק], או העתים שבהן בני אדם נוהגים להקיץ משנתם [מאירי].
מתי בדיוק התעורר דוד? רוב הפרשנים מסכימים כי הלילה נחלק לשלוש משמרות, ודוד היה מקדים לפקוח את עיניו ולהקיץ משנתו כבר בסוף המשמרת הראשונה, כלומר בשליש הראשון של הלילה, ונשאר ער בשני השלישים הנותרים, במיוחד בלילות החורף הארוכים [רד"ק, מאירי, מצודת דוד]. לאור הקביעה במקום אחר בתהילים "חצות לילה אקום להודות לך", מוסבר כי דוד חילק את זמנו: משליש הלילה ועד חצות היה עוסק בתורה, ומחצות ואילך עבר לשיר שירות ותשבחות לה' [רש"י, תורה תמימה]. דעות אחרות מציעות כי הוא התעורר לפני האשמורות האחרונות של הלילה [ביאור שטיינזלץ], בתחילת האשמורת השנייה [מלבי"ם], או שהקדים להתעורר עוד לפני תחילתן של האשמורות כולן מתוך חשק עז לדבר ה' [אבן עזרא, אלשיך].
מטרת ההשכמה מתבטאת במילים לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ. רוב הפרשנים מבארים כי הכוונה היא לעיסוק בלימוד התורה [רש"י, מצודת דוד, מאירי]. בתוך לימוד זה, דוד היה מתבונן בנפלאות ה' [מאירי], ובהבטחותיו הכתובות בתורה על כך שה' גומל טוב לצדיקים ומעניש את הרשעים [אבן עזרא]. יש המפרשים שדוד הגה בלילות בהבטחות ה' כדי לחקור ולבקש ישועה על צרותיו [מלבי"ם]. גישה רוחנית וייחודית מוסיפה כי ההתעוררות המוקדמת נועדה להביא את דוד למצב שבו אמרת ה' שורה בתוכו, עד ששפתיו נעות מעצמן ודבר ה' הוא שמדבר מתוך פיו [אלשיך].