המשורר מצהיר על מחויבותו הכוללת לשמירת מצוות ה', מחויבות הנובעת מתודעה עמוקה של נוכחות האל בחייו. ביחס למילים שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ, מוסבר כי פִקּוּדֶיךָ מתייחסים ליסודות העיוניים והמחשבתיים, ושילובם יחד עם וְעֵדֹתֶיךָ מבטא אמונה שלמה והליכה בדרך הכוללת את כל סוגי המצוות [מאירי]. תהליך השמירה מתואר כהתפתחות אישית, שבה לאחר שהנפש מקבלת על עצמה את המצוות, גם הגוף הפיזי עצמו לומד לאהוב אותן ולקיים אותן הלכה למעשה [אלשיך].
ההנמקה לשמירת המצוות מופיעה במילים כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ, אשר זכו לשני כיווני פרשנות עיקריים:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נֶגְדֶּךָ משמעותה גלוי וחשוף לפניך. כלומר, המשורר שומר את המצוות מתוך תחושת חובה והבנה ברורה שה' משגיח עליו, יודע את כל דרכיו, ורואה את כל מעשיו ואת מה שטמון בלבו.
לעומת זאת, גישה נוספת מפרשת את המילה נֶגְדֶּךָ כהכוונה אקטיבית של האדם כלפי ה'. לפי פירוש זה, המצוות עצמן מלמדות את האדם לכוון את מחשבותיו ולבו אך ורק אל ה', כך שכל דרכיו ומעשיו נעשים מתוך כוונה לשם שמים [רד"ק, מאירי, אלשיך].