תהלים, פרק קי״ט, פסוק קנ״ו

הפסוק מציג פנייה אל ה' המשלבת בין בקשה לרחמים לבין קריאה למשפט צדק, תוך התמודדות של המשורר עם מציאות של רדיפה וסכנה.

ההכרזה רַחֲמֶיךָ רַבִּים נאמרת על רקע תחושת הבדידות של המשורר מול אויביו. אף על פי שרודפיו רבים מאוד, הוא מתנחם בכך שרחמי ה' מרובים מהם, והם אלו שיסובבו ויצילו אותו מרודפיו [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. בהקשר זה, מעניין לציין כי טעמי המקרא מפרידים במכוון בין המילה רַבִּים לבין השם ה', כדי להרחיק כל אפשרות לקריאה מוטעית שעלולה להשתמע כריבוי אלוהויות [מנחת שי].

לגבי הבקשה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי, הפרשנים מציגים גישות שונות באשר למהותם של משפטים אלו. גישה אחת מסבירה את המילה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ במשמעות של מנהג והרגל, כלומר, המשורר מבקש שה' יחיה אותו כפי מנהגו הטוב לרחם תמיד על בריותיו [רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המפרשים זאת כבקשה לדין של ממש; המשורר מבקש לזכות בחיים מצד שורת הדין והמשפט, בהתאם לזכויותיו כמי ששומר את דברי ה' [מלבי"ם, אבן עזרא].

גישה נוספת רואה שילוב בין המידות, ומסבירה כי משפטיו של ה' ממילא מלאים ברחמים [ביאור שטיינזלץ]. תפיסה זו מורחבת על ידי ההתבוננות ביחס שבין מידת הדין למידת הרחמים של ה'. על פי גישה זו, גם בתוך המשפט והדין, מידת הרחמים היא הרוב. לכן, הבקשה היא שה' ידין את האדם על פי הכלל של "אחרי רבים להטות" – ומכיוון שהרחמים הם הרוב, הם אלו שיכריעו את הדין לטובה ויעניקו לו חיים [אלשיך].

רובד נוסף העולה מן הפסוק נוגע לכוח החיים המוענק לאדם. כשם שבמידת הפורענות ניתן לחוטאים כוח לסבול את עונשם, כך – ועל אחת כמה וכמה – מידת הטובה והרחמים של ה' צריכה להעניק לצדיקים כוח לחיות כדי שיוכלו לקבל את טובתם ושכרם [אלשיך].