תהלים, פרק קי״ט, פסוק קנ״ו

קרה לכם פעם שעמדתם מול צרה גדולה, והרגשתם שאתם לגמרי לבד ואין מי שיעזור לכם? משורר התהילים הרגיש בדיוק כך. היו לו המון אויבים שרדפו אחריו והוא הרגיש בודד וחסר אונים. אבל במקום להיכנע לפחד, הוא נזכר במשהו שנתן לו תקווה גדולה: רַחֲמֶיךָ רַבִּים. הוא הבין שגם אם יש לו המון אויבים, הרחמים של ה׳ גדולים ורבים הרבה יותר מהם. הידיעה הזו, שהרחמים של ה׳ יקיפו אותו וישמרו עליו מפני הסכנה, ניחמה אותו והרגיעה את ליבו. מתוך הביטחון הזה הוא פונה ומבקש: כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי. המילה הזו לא מדברת כאן על בית משפט או על עונש, אלא על מנהג קבוע. המשורר בעצם מבקש מה׳ שישמור על החיים שלו ויציל אותו, בדיוק לפי ההרגל הטוב והקבוע שלו, שהוא לרחם תמיד על כולם.