בתפילתו מבקש המשורר את השגחתו וקרבתו של ה', ומייחל לזכות באותו יחס מיוחד השמור לאלו שאוהבים את בוראם באמת. הבקשה פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי מבטאת תחינה לרחמים ולנתינת חן [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לבקשת הרחמים הכללית, יש הרואים בבקשה זו שאיפה עמוקה לזכות ללמוד חכמה ודעת ישירות מאת ה' בעצמו, ולא באמצעות בני אדם [אלשיך].
המילה כְּמִשְׁפָּט זוכה לשני כיווני פרשנות עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת חוק, מנהג ודבר הראוי להיעשות. כלומר, המשורר מבקש שה' יפנה אליו וינהג בו כפי שראוי, רגיל ומקובל לנהוג כלפי לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי וביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, גישה אחרת מצביעה על ניגוד עמוק המסתתר בפסוק בין שני מושגים: משפט מול חנינה. המונח "משפט" מייצג את שורת הדין והזכות, ואילו "חנינה" מייצגת מתנת חינם שאינה תלויה בזכויות. אלו שאוהבים את ה' באמת, זוכים להשגחתו ולשמירתו המוחלטת מצד הדין והמשפט, שכן הדבר מגיע להם בזכות. המשורר מודה כי הוא עצמו אינו נמצא במדרגה רוחנית כה גבוהה ואינו זכאי להגנה זו מן הדין. לכן, הוא מבקש שה' יעניק לו בתורת חן ומתנת חינם, את אותו היחס המדויק שאוהבי ה' מקבלים כדין וכמשפט [מלבי"ם, אלשיך].