זעקתו של אדם המודע לזמנו הקצוב בעולם, המבקש לראות את הצדק האלוהי יוצא לאור טרם לכתו. תחושת הדחיפות נובעת מההכרה השברירית בקוצר החיים האנושיים, המעוררת את הצורך לראות את המעגל נסגר ואת הרשעה באה על עונשה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ מבטאות את החשש העמוק של המשורר מכך ששנות חייו מוגבלות ומעטות. מתוך הבנה זו, הוא פונה אל ה' בשאלה מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט. בקשתו היא שה' יעניש את אויביו בעודו בחיים, כדי שיזכה לראות במו עיניו את הנקמה והצדק נעשים לפני שימות. יש המוסיפים כי מצד שורת הדין, ראוי והוגן שהנרדף יזכה לראות את ענישת רודפיו בעודו חי [מלבי"ם].
מזווית מעט שונה, יש מי שמסביר כי המשורר מתייחס לאויבים ספציפיים שרדפו וביזו אותו, כדוגמת דואג ואחיתופל. לפי פירוש זה, המשורר יודע שימיו הנותרים מועטים, אך הוא חושש ממצב שבו הוא ואויביו ימותו בסמיכות זמנים. במקרה כזה, עונשם לא יוכר כמשפט אלוהי על רשעותם, אלא כעוד מוות רגיל. לכן, שאלתו מתי ייעשה בהם משפט נועדה לבקש ענישה פומבית של בושה וכלימה, באופן שהצדק וההשגחה ייראו לעין כול בעודו בארץ החיים [אלשיך].