בקשת האדם מה׳ מורכבת משני שלבים המשלימים זה את זה: התרחקות מהשקר והתקרבות אל האמת.
הפרשנים מציגים שני כיוונים מרכזיים להבנת המושג דֶּרֶךְ שֶׁקֶר. הכיוון הראשון מתמקד בפן המעשי והיצרי של החיים. לפי תפיסה זו, השקר מייצג את הפיתויים החומריים של העולם הזה. הבקשה היא שה׳ יסיר מהאדם את התשוקה ללכת אחרי הבלי העולם, כדי שיוכל להזדכך נפשית [אלשיך, מצודת דוד] ושלא יאלץ לחיות בשקר [ביאור שטיינזלץ]. הכיוון השני מתמקד בפן השכלי והעיוני. כאשר אדם חוקר ומעיין בסודות התורה, הוא עלול לטעות ולסטות אל הבנות שגויות. לכן הוא מבקש עזרה מה׳ שלא להיכשל בהטעיות מחקריות ובמסקנות שקריות [מלבי"ם, מאירי]. על כך מוסיף רד"ק בקשה שה׳ ימנע מדרכים אלו כלל להזדמן בדרכו של האדם.
באשר לביטוי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, המילה חָנֵּנִי מתפרשת כבקשה למתנת חינם [אבן עזרא, אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. האדם מבקש שה׳ יעניק לו את היכולת והלב להבין את התורה כראוי, להתעסק בה [רד"ק, מאירי] וללכת בדרכה [מצודת דוד].
בין שני חלקי הפסוק קיים קשר עמוק של סיבה ומסובב, אולם הפרשנים נחלקו מה קודם למה. הגישה המקובלת היא שהסרת השקר מהווה תנאי הכרחי המפנה את המקום בנפש כדי שתהיה פתוחה לקבל את מתנת התורה ודרך האמת [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, אבן עזרא מציע מהלך הפוך ולפיו עצם הנתינה של התורה מאת ה׳ היא הסיבה והכלי שבאמצעותם יצליח האדם להתרחק ולסור מדרך השקר.