בקשת המשורר מאת ה׳ משלבת בין הצורך בחנינה אלוהית לבין הכמיהה להשגה רוחנית. הפנייה עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ מתפרשת בשני כיוונים מרכזיים. גישה אחת רואה בכך תחינה לחסד חינם: בקשה מה׳ שינהג לפנים משורת הדין, ולא כפי שמגיע לאדם על פי מעשיו או חטאיו שעלולים לעכב אותו [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מאירי]. גישה שנייה מפרשת זאת כהישענות על העבר: בקשה שה׳ ימשיך להשפיע את חסדו כפי שנהג לעשות מאז ועד היום [רד"ק, אבן עזרא].
הפרשנים מציגים שתי דרכים להבנת הקשר בין עשיית החסד לבין המשך הפסוק, וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי. יש המסבירים כי החסד הוא תנאי מקדים ללימוד. המשורר מבקש שה׳ יסייע לו ויסיר מעליו מכשולים, כגון אויבים חיצוניים או פגמים פנימיים, כדי שיוכל להתפנות ברוגע ובהשקט ללימוד התורה ולהבנתה [רד"ק, מאירי].
לעומת זאת, פרשנים אחרים סבורים שעצם הלימוד הוא הוא החסד שעליו מדובר. החוקים מייצגים את סודותיו הנסתרים והעמוקים ביותר של בורא עולם. בדרך הטבע, אדון אינו חולק את צפונותיו עם משרתו, אלא מגלה לו רק את ההוראות הנחוצות לעבודתו. לכן מדגיש המשורר עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ: מכיוון שאני רק עבד, אינך מחויב מצד הדין ללמד אותי את סודות ההנהגה. עצם ההסכמה ללמד עבד את חוקי המלך הנסתרים היא חסד עצום ויוצא דופן [אלשיך, מלבי"ם, מצודת דוד].