תהלים, פרק קי״ט, פסוק קמ״ט

המשורר פונה אל ה׳ בתחינה כפולה להקשבה ולחיים, הנשענת על חסדו האינסופי של הבורא ועל הדרכים הקבועות שבהן הוא מנהיג את עולמו.

בבקשתו קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי זוהי פנייה המבוססת על ניסיון העבר; המשורר מבקש מה׳ שיאזין לתפילתו כשם שכבר נטה לו חסד והתנהג עמו בטובה פעמים רבות בעבר [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. עם זאת, יש הרואים בעצם ההקשבה את החסד הגדול ביותר: העובדה שה׳ בכבודו ובעצמו מאזין ישירות לתפילתו של האדם הקטן, מבלי להזדקק למלאך מתווך, היא ביטוי מובהק ופלאי לחסד האלוהי [אלשיך].

בהמשך הפסוק, בבקשה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי, מסכימים רוב הפרשנים כי המילה מִשְׁפָּטֶךָ אינה מכוונת לדין נוקשה, אלא משמעותה היא מנהגיך הקבועים. כלומר, המשורר מבקש חיים על סמך המנהגים הטובים שבהם ה׳ נוהג לעשות חסד עם חסידיו כל הימים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי].

גישה שונה ומעמיקה לבקשת החיים מציגה שתי משמעויות ייחודיות למילה מִשְׁפָּטֶךָ [אלשיך]. הראשונה היא בקשה שה׳ יחיה אותו על פי שורת הדין הממותקת ברחמים, המאפיינת את שם ה׳ (הויה) המופיע בפסוק, ולא על פי הדין הקשה והמוחלט. השנייה היא בקשה ליכולת הכלה רוחנית; כשם שה׳ מעניק לרשעים כוח וחיות על טבעיים כדי שיוכלו לסבול את ייסורי משפטם, כך מבקש המשורר שה׳ יעניק לו את החיות והכוח לסבול את העוצמה האדירה של הדבקות בו, הנמשלת לאש, כדי שיוכל לקבל את הטובה השלמה.