האדם הפונה אל ה' מתוך ניסיון חייו, מציג את התהליך שבו התפילה על ענייני היום יום מובילה אל בקשה רוחנית עמוקה יותר. לאחר שהאדם משתף את ה' בקורותיו ונענה, מתעורר בו הרצון להשיג את המטרה הגדולה של החיים ולהעמיק בחכמת התורה.
הפרשנים נחלקים בביאור המילה דְּרָכַי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לעניינים האישיים, הצרכים, הצרות והחפצים של האדם. המשורר מצהיר כי סִפַּרְתִּי לפני ה' את כל אלו, כפי שדוד המלך היה שואל בעצת ה' פעמים רבות [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לגישה זו מוסיף [רש"י] כי סיפור הדרכים כולל גם וידוי על חטאים, בעוד [המאירי] מפרש שהמשורר משתף את ה' בתשוקתו אליו ובטרדות החיים המונעות ממנו להתקרב.
מנגד, יש המפרשים את המושג באופן רוחני יותר. [המלבי"ם] מסביר כי הכוונה היא לתפילות קודמות שבהן האדם ביקש שדרכיו ומנהגיו יתאימו לשמירת המצוות. גישה ייחודית מציג [האלשיך], המפרש את המילה מלשון מידותיו של ה', ומסביר כי המשורר מצהיר שהלך בדרכי ה' ואימץ את י"ג מידות הרחמים בהתנהגותו כלפי אחרים, וכך הפכו דרכי ה' להיות דרכיו שלו.
בעקבות הפנייה אל ה', מגיעה התגובה וַתַּעֲנֵנִי. רוב הפרשנים רואים בכך תיאור של עובדת עבר: ה' ענה לתפילות, העניק עצה והושיע מן הצרות. אולם [המאירי] מציין כי הפועל כתוב בלשון עבר אך משמעותו היא בקשה לעתיד, כלומר תחינה שה' יענה לו מעתה והלאה.
מתוך ההיענות הזו, נובעת הבקשה החותמת את הפסוק: לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. מאחר שה' הרוויח לו מצרותיו וענה לשאלותיו, מבקש כעת המשורר לזכות גם בחכמת התורה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אין זו בקשה ללימוד פשוט, אלא תחינה לקבלת לב מבין שיאפשר להשיג את הסודות והטעמים הנסתרים של החוקים, אשר רק חכמים מסוגלים להבינם [רד"ק, מלבי"ם]. [האלשיך] מוסיף נדבך של קל וחומר: אם ההליכה בדרכי החסד והרחמים, שהן דרכי בשר ודם, הועילה כל כך עד שה' ענה לו, קל וחומר שלימוד חוקי ה', שהם למעלה מהשגת אנוש ולסודותיהם אין קץ, יזכך את החומר וירומם את האדם למדרגה עליונה.