לימוד מצוות ה' מעניק לאדם הרבה מעבר להדרכה מעשית לחיי היומיום; הוא משמש כמצפן מוסרי ושכלי עמוק. התבוננות פנימית בהוראות האלוהיות משנה את טבעו של האדם מן הקצה אל הקצה, ומטביעה בו סלידה טבעית מכל דבר שעומד בניגוד לאמת ולאמונה.
ההעמקה במצוות, המבוטאת במילים מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, אינה מלמדת רק את המעשה הנדרש, אלא מורה לאדם את ערכם האמיתי של הדברים בעולם [ביאור שטיינזלץ]. תהליך זה נשען על כך שהמצוות והסודות הטמונים בהן נטועים בדרך השכל ובלב האדם [רד"ק, אבן עזרא], ויש בתורה כוח סגולי פנימי, מעין מאור המאיר את הנפש ומחזיר אותה למוטב [מצודת דוד].
בעקבות ההתבוננות הזו נוצר שינוי מהותי בנפש האדם, המוביל למסקנה עַל כֵּן שָׂנֵאתִי. קיים הבדל עמוק בין מי שלומד את דרך הישר מזקני הדור לבין מי ששואב את הבנתו ישירות מתוך התורה. הלומד מאחרים עשוי להצליח לבלום את יצרו ולמנוע את עצמו מן החטא, אך עדיין יחוש משיכה אל תענוגות העולם. לעומת זאת, מי שמעמיק בפקודי ה' זוכה למהפך פנימי: הוא כבר אינו זקוק למאבק תמידי כדי לכלוא את רגליו מן החטא, משום שההבנה הישירה של התורה נוטעת בו שנאה טבעית וסלידה אמיתית מכל מה שנתפס כשקר, עד שהחשק לתענוגות העולם נעלם מאליו [אלשיך].
באשר למהותו של אותו אֹרַח שָׁקֶר, הפרשנים מציגים רבדים שונים. יש הרואים בו את אותן טובות עולם הזה, הנראות מושכות לעין אך בסופן מתגלות כאשליה [אלשיך], ויש המפרשים זאת כדבריהם של החולקים על האמת [מאירי]. במישור האמוני, הבנת פקודי ה' – הכוללים את יסודות ההשגחה, השכר והעונש – מציבה חומת מגן בפני דעות כוזבות. השימוש במילה אֹרַח המציינת שביל צר ופרטי, להבדיל מ"דרך" שהיא נתיב רחב וכללי, מדגיש כי ההתבוננות בתורה שומרת על האדם לא רק מפני כפירה גלויה וגדולה, אלא גם מפני הטעות הקטנה ביותר באחד מסעיפי האמונה ופרטיה [מלבי"ם].