קרה לכם פעם שהתעוררתם באמצע הלילה, כשהיה חשוך לגמרי ושקט בחוץ, וכל שאר האנשים ישנו שינה עמוקה? דוד המלך אהב את ה' כל כך, שהוא פשוט לא רצה לישון לילה שלם. הוא רצה לנצל את השקט המיוחד של הלילה כדי ללמוד ולהתקרב לה'. בימי קדם, הלילה היה מחולק לחלקים שנקראו אַשְׁמֻרוֹת. המילה הזו מזכירה את המילה שומר, כי אלו היו השעות שבהן השומרים היו ערים במשמרות שלהם. דוד המלך היה מקדים להתעורר כבר בסוף האשמורת הראשונה, כשעבר רק שליש מהלילה, ונשאר ער עד הבוקר, במיוחד בלילות החורף הארוכים.
מה הוא עשה בשעות החשוכות האלו? דוד חילק את הזמן שלו: עד חצות הלילה הוא עסק בתורה, ומחצות הלילה הוא שר שירים ותשבחות לה'. כשהוא מסביר שהוא קם מוקדם כדי לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ, הוא מתכוון ללימוד התורה. בזמן הזה הוא אהב לחשוב על הנפלאות של ה', וללמוד על ההבטחות הטובות והצודקות שכתובות בתורה.