אדם המבולבל בדעתו או נתון בגלות מעיד על עצמו תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד, ככבשה שניתקה מהעדר ואינה יודעת כיצד לשוב בכוחות עצמה. בין אם התעייה נובעת משקיעה בטרדות החומר ובין אם מהסרת ההשגחה שאפשרה לו למעוד, הוא תלוי לחלוטין ברועה שייחלץ לעזרתו. משום כך הוא קורא אל ה' בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ, בבקשה שיחפש את משרתו שאבד ויראה לו את הדרך חזרה. בקשה זו נשענת על ההבטחה כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי, שכן גם בעומק הריחוק והחטא, הקשר הפנימי לתורה נותר יציב. מתוך נאמנות זו נוצרת ציפייה להדדיות: כשם שהאדם לא שכח את חוקי ה', הוא מבקש שה' לא ישכח אותו, אלא יאתר אותו וישיבו אליו.
תהלים, פרק קי״ט, פסוק קע״ו
תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אֹ֭בֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י מִ֝צְוֺתֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.