בניגוד לשאר בני האדם והמלכים הישנים בשעות החשכה, המשורר מתגבר על הצורך הטבעי במנוחה וקוטע את שנתו בדיוק בחֲצוֹת־לַיְלָה. הוא מצהיר אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ, מזדרז לקום ממיטתו ומחבר מזמורי תהילים לאות תודה לה'. הודיה לילית זו נאמרת עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, שהם החוקים הישרים שהעניק ה', או לחלופין עונשי הצדק שהוא מביא על הרשעים. מכיוון שהלילה מיועד לעשיית דין בשונאיו של ה', שעת החצות היא העיתוי המדויק והראוי ביותר להתעורר ולהודות על משפטים אלו.
תהלים, פרק קי״ט, פסוק ס״ב
חֲצֽוֹת־לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.