תהלים, פרק קי״ט, פסוק ס״א

תארו לעצמכם שאתם מנסים ללמוד או להתרכז במשהו שאתם ממש אוהבים, אבל מסביבכם יש אנשים שמציקים לכם ולא נותנים לכם רגע אחד של שקט. קשה מאוד לחשוב בצורה כזו, נכון? זה בדיוק מה שהרגיש כותב המזמור. הוא מספר שחבורות של אנשים רעים, שנקראים חֶבְלֵי רְשָׁעִים, הציקו לו מאוד. הם פגעו בו ולקחו ממנו את השלווה, ולכן הוא משתמש במילה עִוְּדֻנִי, שמשמעותה שוד וגזל. האנשים האלה ממש שדדו ממנו את הרוגע וגרמו לו לצער. בדרך כלל, כשמישהו כועס או כשהוא נמצא בצרה, קשה לו מאוד להתרכז בלימוד שדורש ראש שקט ומחשבה צלולה. לפעמים ההצקות והכעס אפילו גורמים לאדם לשכוח את מה שהוא כבר למד. אבל למרות כל הקושי, המשורר מכריז בגאווה: תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. האהבה העצומה שלו לתורה של ה' הייתה כל כך חזקה, ששום דבר לא יכול היה לכבות אותה או להשכיח ממנו את הלימוד.