יצא לכם פעם לראות הזדמנות למצווה או למעשה טוב, אבל פתאום הרגשתם קצת עצלנות וחשבתם לעצמכם שאולי תעשו את זה אחר כך? האדם המאמין מלמד אותנו כאן סוד חשוב. כשיש לו הזדמנות לקיים את הרצון של ה', הוא מתגבר על הרצון הטבעי לנוח ומיד קופץ לעשייה.
לכן הוא אומר חשתי, שזה אומר פעלתי במהירות ובזריזות רבה. מיד לאחר מכן הוא מוסיף ולא התמהמהתי, כלומר לא התעכבתי ולא דחיתי את המעשה לזמן אחר. למרות ששתי המילים נשמעות דומות, יש ביניהן הבדל קטן ומיוחד. המילה הראשונה מתארת את המרץ והזריזות שאנחנו משקיעים בזמן שאנחנו עושים את המצווה עצמה, והמילים הבאות מלמדות אותנו על הזמן, כלומר לא לפספס את ההזדמנות ולא לחכות אפילו רגע אחד. ככה נוהגים אנשים שזריזים לעשות טוב, הם ממהרים לקיים את המצוות של ה' בלי שום עיכוב, גם אם זה דורש מהם טרחה ומאמץ.