תהלים, פרק קי״ט, פסוק ע״ז

בקשת החיים מאת ה' אינה נובעת מרצון לקיום גופני בלבד, אלא שזורה בקשר הדוק באהבת התורה. כאשר האדם מתפלל יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה, הוא מבקש לזכות בחיים בזכות התמסרותו לתורה, המהווה עבורו מקור נחמה ושמחה יחיד, כפי שהוא מנמק כִּי־תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי. יתרה מזאת, התורה אינה רק הזכות שבגללה ראויים לחיים, אלא היא תכלית הקיום עצמו, והרצון לחיות נועד כולו כדי להמשיך לעסוק בה. יחד עם זאת, מאחר שלימוד התורה מתיש את כוחו של האדם, הוא זקוק לתוספת מיוחדת של רחמים כדי להמשיך לחיות, אף על פי שדברי התורה הם בעצמם מקור של חיים.