מתוך צער ויגון עמוק, המשורר חש כי דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה, כאילו נפשו נמסה ונוטפת טיפה אחר טיפה מרוב חולי, פחד מהמוות או חרטה על חטאים. תחושת התכלות זו, המתבטאת גם בהורדת דמעות בלתי פוסקת, מולידה זעקה אל ה' לחיים: קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ. בקשה זו נשענת על הבטחת ה' לרפא את האדם, ויש הרואים בה את פנייתו ההיסטורית של דוד המלך לקיום ההבטחה על נצחיות מלכותו. לחלופין, זוהי קריאה לישועה ניסית שבה דבר ה' יחייה ויקיים את הגוף והנפש יחד באופן פלאי, בדומה לקיומו של משה רבנו בהר סיני, וימנע מהנפש לעזוב את הגוף.
תהלים, פרק קי״ט, פסוק כ״ח
דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑ה קַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.