תהלים, פרק קי״ט, פסוק נ״ט

כאשר אדם עורך בחינה עצמית של מסלול חייו, הוא מקיים תהליך של חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי שבו הוא שוקל את הפסד המצווה מול שכרה העתידי ואת הרווח הרגעי של החטא לעומת נזקו. התבוננות זו מובילה לשינוי כיוון, שבו וָאָשִׁיבָה רַגְלַי מתאר פעולה מעשית של סטייה מעסקי החומר ומפיתויי השעה. במקומם, הוא כופה על עצמו לכוון את צעדיו אֶל־עֵדֹתֶיךָ, כלומר אל בית המדרש ודרך התורה, המעידה כי ה' מספק את צורכי האדם ואין צורך ברדיפה מופרזת אחר פרנסה. עם זאת, ההליכה בדרך זו אינה נשארת עיונית בלבד, ולעיתים היא מחייבת את האדם אף לעצור את לימודו כדי לקיים מצווה מעשית בפועל.