המשורר חווה המתנה ממושכת ומייסרת לישועת ה', עד כדי כך שכָּלוּ עֵינַי, ביטוי הממחיש ציפייה דרוכה ועייפות של העיניים מרוב השתוקקות. ציפייה נראית זו, הממשיכה את כמיהתו הפנימית, מכוונת לְאִמְרָתֶךָ – להבטחתו האלוהית שמתעכבת או לגזרתו. מתוך עומק הסבל והזמן הרב שחלף ללא ישועה, הוא זועק מתוך מצוקתו לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי. לחלופין, קריאה זו משקפת את עמידתו של דוד המלך בסכנת חיים בקרב תוך ציות מוחלט להמתנה לאות אלוהי, כשהוא שואל כיצד ה' ינחם אותו על מסירות נפשו.
תהלים, פרק קי״ט, פסוק פ״ב
כָּל֣וּ עֵ֭ינַי לְאִמְרָתֶ֑ךָ לֵ֝אמֹ֗ר מָתַ֥י תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.