תהלים, פרק קי״ט, פסוק מ״א

בקשתו של דוד כי וִיבֹאֻנִי, כלומר יבואו אליו, חֲסָדֶךָ הרבים יחד עם תְּשׁוּעָתְךָ, אינה נשענת על זכויותיו אלא מתבקשת כְּאִמְרָתֶךָ בדיוק כפי שה' הבטיח לו. הבטחה זו מתייחסת לבשורה על כינון מלכותו, שהושתתה מראשיתה על מידת החסד כדי שהברית לא תתבטל לעולם, גם אם יחטא. מתוך ביטחון מוחלט בדבר ה', דוד יודע כי יזכה לאות פומבי על מחילת חטאיו שיבייש את אויביו. פנייה זו מדגישה שכל גמול וישועה מאת ה' הם למעשה חסד, שכן איש אינו יכול לחייב את הבורא במתן שכר.