תהלים, פרק קי״ט, פסוק צ״ד

האדם מצהיר על שייכותו המוחלטת והבלעדית לה', כעבד המסור לאדונו, ומכריז לְךָ אֲנִי. מתוך קשר זה הוא תולה את עיניו בה' בלבד ומבקש הוֹשִׁיעֵנִי, בציפייה שיגן עליו כשם שאדון מחויב להגן על עבדו. בקשת הישועה נשענת על ההכרזה כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי, כלומר על השתדלותו לחפש ולשמור את המצוות. השתדלות זו אינה רק ההוכחה המעשית לשייכותו לה', אלא גם הסיבה לכך שאויביו רודפים אותו. לכן, מתוך נאמנותו לה' והכרתו שהשגחתו תמיד מצילה את הצדיקים, הוא ראוי ומבקש לזכות בישועה.