דניאל, פרק ב׳, פסוק כ״ד

לנוכח גילוי סוד החלום, כָּל קֳבֵל דְּנָה, דניאל פועל אסטרטגית לעצירת שפיכות הדמים, ולכן עַל עַל, נכנס, אל אריוך דִּי מַנִּי, שאותו הפקיד המלך על ההוצאה להורג. הוא דורש ממנו אַל תְּהוֹבֵד, אל תאבד ותהרוג את החכמים, אלא הַעֵלְנִי, הכניסני לפני המלך. הפנייה המוקדמת לשר הטבחים נועדה למנוע את ההריגה בזמן ההליכה למלך, להוכיח לחכמים שכוונתו להצילם כדי למנוע קנאה, ולאפשר לאריוך להציג עצמו כמוצא הפותר כדי להצדיק את עיכוב הפקודה. כאשר דניאל מצהיר וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא, ואת הפתרון למלך אגיד, הוא נמנע מאזכור החלום עצמו. השמטה זו נובעת מכך שמובן מאליו כי הפתרון מחייב את ידיעת החלום, או מתוך רצון להצניע את גודל הנס כדי לא לבייש את חכמי בבל שכשלו בכך.