דניאל, פרק ב׳, פסוק י׳

הכשדים מציגים בפני המלך הגנה עקרונית על חוסר יכולתם לפתור את התעלומה ומסבירים כי בתחילה חשבו שהוא מתלוצץ עמם. הם מצהירים כי לָא־אִיתַי אֱנָשׁ עַל־יַבֶּשְׁתָּא, כלומר אין שום אדם על פני האדמה, דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה ולחשוף את החלום. לטענתם חכמתם מוגבלת לטבע ולמזלות, כפי שמעיד תפקיד האָשַׁף המשביע את המזל, ואילו שחזור חלום אבוד לחלוטין דורש נבואה אמיתית והתערבות של ה'. כׇּל־קֳבֵל, מפני שכך, הם נשענים על תקדים היסטורי וטוענים שמעולם לא הוצגה דרישה כה חריגה על ידי שום סמכות שלטונית. לאורך ההיסטוריה אף מֶלֶךְ השולט על מדינות, רַב השולט על ערים או וְשַׁלִּיט המושל על כפרים, לא שאל מִלָּה כִדְנָה, דבר כזה, משום חכם.