כָּל־קֳבֵל דְּנָה, לעומת תשובתם של יועציו, מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא, המלך זעף וכעס מאוד. זעמו לא נבע רק מכישלונם, אלא מההבנה שהם אלו שיעצו לו להחריב את בית המקדש, המקום היחיד שבו ה' יכול היה לגלות את פתרון תעלומתו. מתוך כעס עיוור זה הוא וַאֲמַר לְהוֹבָדָה, גזר להאביד ולהוציא להורג את לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל. פקודת ההשמדה חלה לא רק על החרטומים שנכחו במקום, אלא באופן גורף על כל סוגי החכמים בממלכה שכלל לא זומנו לארמון. עם זאת, טענתם ההגיונית שרק ה' יודע את הנסתרות ריככה מעט את המלך, ולכן הוא הסתפק בעונש מוות בחרב וויתר על איומו הקודם להתעלל בהם.
דניאל, פרק ב׳, פסוק י״ב
כׇּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.