לאחר שדניאל מסיים לתאר את החלום המפחיד והסתום, ונבוכדנצר נזכר במה שחלם [ביאור שטיינזלץ], הוא עובר להציג את משמעותו. דיוקו של דניאל בפרטי החלום נועד להוכיח למלך כי כשם שהחלום התברר כאמת, כך גם הפתרון שיציג כעת הוא האמת לאמיתה [אלשיך].
המילים דְּנָה חֶלְמָא פירושן "זהו החלום שחלמת" [רש"י]. המילה וּפִשְׁרֵהּ (ופתרונו) מסתיימת באות ה', כדי להדגיש למלך שזהו הפתרון הייחודי והאמיתי של החלום, ולא רק השערה או דמיון [אלשיך].
המילה נֵאמַר נכתבה בלשון רבים, והפרשנים מציעים לכך שתי גישות. יש המסבירים כי קיים הבדל בין ידיעת החלום, שהייתה בלתי אפשרית לאדם ודרשה התגלות משמים, לבין פתרון החלום שתלוי בחכמה אנושית. לכן דניאל משתמש בלשון רבים, כדי לכלול את עצמו ואת שאר החכמים המסוגלים לפתור חלומות באמצעות חכמתם [מצודת דוד]. גישה אחרת רואה בכך ביטוי של ענווה ודרך ארץ, כאשר דניאל מתייחס לעצמו ולמידת ה"חכמה" כשותפים לפתרון [אבן עזרא].
סיום הפסוק, קֳדָם־מַלְכָּא (לפני המלך), מצביע על שינוי במעמד שבו נאמרו הדברים. בעוד שאת החלום עצמו סיפר דניאל בפומבי לעיני כל עבדי המלך, את הפתרון הוא אומר למלך ביחידות ובסוד. הסיבה לכך היא שהפתרון טומן בחובו בשורה קשה על עתיד ביטול מלכותו של נבוכדנצר, ולכן הוסתר משאר הנוכחים [מלבי"ם].