חזון הצלם מגיע לשיאו בתיאור ניצחונה המוחלט של מלכות ה' על פני כל האימפריות האנושיות, ובחותם של אמת נבואית שאין לערער עליה. דניאל פונה אל נבוכדנצר ומסכם את החזיון באומרו כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ, כלומר, בדיוק כפי שראית שניתקה מן ההר אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן, אבן שנחצבה מעצמה ולא על ידי ידיים אנושיות, וְהַדֵּקֶת, והיא ריסקה ושברה את כל חלקי הצלם שעשויים פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא (ברזל, נחושת, חרס, כסף וזהב).
הפרשנים מסכימים כי האבן מסמלת את המלכות החמישית והאחרונה, היא מלכות המשיח, אשר תקום באחרית הימים. מלכות זו לא תנצח בכוח צבאי או אנושי, אלא תופיע מעצמה בכוחו של ה' בהגיע הזמן המיועד, ותכלה את כל האומות המסרבות לקבל את עול המלכות האלוהית [מצודת דוד, יוסף אבן יחיא]. יש המדגישים כי האבן רומזת ל"אבן ישראל", משיח שייצא משורש ישי. דניאל בחר להשתמש במשל האבן ולהסתיר את זהותה המפורשת של האומה הישראלית, כדי לא לעורר את קנאתו וזעמו של המלך על כך שעם ישראל יירש את הגדולה [אלשיך, מלבי"ם].
קושי רעיוני שעולה מן הפסוק הוא כיצד יכולה האבן לרסק את כל המתכות יחד, הרי האימפריות הקדומות שסומלו בזהב (בבל) ובכסף (פרס) כבר יעברו מן העולם בזמן שתקום המלכות האחרונה. כדי ליישב זאת, מוצגות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מסבירה זאת על רקע גאופוליטי באחרית הימים. המלכות הרביעית מורכבת מתערובת של עמים ודתות שונות (הנמשלים לברזל וחרס) שחיים וסוחרים יחד אך לעולם אינם מתאחדים באמת. במלחמת גוג ומגוג, האומות הללו יילחמו וירסקו זו את זו, כאשר בתוך בריתות העמים של אותה עת ייכללו גם שרידיהן של האומות הקדומות, וכך יושמדו כולן יחד [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את הריסוק הכולל כאירוע של יום הדין הגדול. באחרית הימים, כל המלכים והאומות מכל דורות ההיסטוריה יקומו לתחייה כדי לעמוד למשפט, ואז ידונו יחד לאובדן ויתפזרו כרוץ ברוח [אלשיך].
בסיום דבריו, מצהיר דניאל כי אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה, האל הגדול גילה למלך בנבואה את אשר יתרחש בעתיד הרחוק, לאחר שתסתיים תקופת שלטונו. הפסוק נחתם בקביעה וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ, כלומר, החלום הוא אמת ונכון, ופתרונו אמין וקיים. הפרשנים מציינים כי כאן טמונה הוכחה ניצחת למלך: מאחר שדניאל ידע לספר לנבוכדנצר במדויק את פרטי החלום שהמלך עצמו שכח, קל וחומר שהמלך יכול להיות סמוך ובטוח שגם פתרון החלום ומשמעותו לעתיד לבוא הם אמת מוחלטת, ואינם פרי של דמיון שווא [אלשיך, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, אבן עזרא].